פסק-דין בתיק ע"פ 24272-04-11

השופט א' קיסרי:

בפנינו ערעור על גזר דין שניתן ביום 1.3.11 על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' קנטור, סגנית נשיא), בת"פ 14421-02-09, שלפיו הוטל על המערער עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 40,000 ש"ח (" גזר הדין").

כתב האישום וההליך בבית משפט קמא

נגד המערער ונגד חברת השמורה 1872 (2001) בע"מ (" החברה"), שהמערער היה בזמן הרלוונטי לכתב האישום מנהלה הפעיל, הוגש לבית משפט קמא כתב אישום שבו יוחסו להם עבירות על פי חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (" החוק"). בכתב האישום צוינו שלוש עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי לשלם את המס שצוין בהן, בניגוד לסעיף 117 (א)(14) לחוק, וכן שתי עבירות של אי הגשת דוחות במועד בניגוד לסעיפים 117(א)(6) לחוק, בקשר עם סעיפים 67, 69 ו-88 לחוק ועם תקנות 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (" התקנות"). כמו כן הואשם המערער בעבירה לפי סעיף 119 לחוק. 

 על פי עובדות כתב האישום, בשנת המס 2008 הוציאו המערער והחברה שלוש חשבוניות מס בסך 4,300,000 ש"ח ולא שילמו את המס הכלול בהן בסך 666,500 ש"ח. כמו כן הם לא הגישו דיווח תקופתי לחודשים יולי 2008 ואוגוסט 2009.

המערער הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובית משפט קמא הרשיעו על פי הודאתו. בסיום שמיעת הטיעונים לעונש, וטרם מתן גזר הדין, הורה בית משפט קמא על הזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות.

בגזר דינו עמד בית משפט קמא על כך שהעבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות הגורמות נזק לקופת המדינה. בית משפט קמא סקר את הפסיקה הרלוונטית לעבירות המס והדגיש כי בעבירות אלו גובר האינטרס הציבורי להחמיר בענישה, וכי מדיניות הענישה בעבירות כגון אלו היא מאסר לריצוי בפועל לצד קנס כספי. בית משפט קמא ציין כי בענייננו מדובר בסכומי כסף ניכרים שלא הועברו לקופת המדינה שלא כדין, כי המחדלים לא הוסרו וכי אין סיכוי שהם יוסרו בעתיד. בית משפט קמא שקל את נסיבותיו האישיות של המערער ועמד על נסיבות הסתבכותו הכלכלית עם גורמים שמהם לווה כספים, ובסופו של דבר העדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של המערער וגזר עליו את העונש כאמור.

 הערעור מכוון כנגדחומרת העונש.

הערעור

בכתב הערעור נטען כי נסיבות המקרה חריגות באופן המצדיק הקלה בעונש, וכי בית משפט קמא לא התייחס כראוי לנסיבותיו האישיות והרפואיות הקשות של המערער. המערער ביקש לזקוף לזכותו את העובדה שהודה מיד עם תחילת ההליך ,את עברו הנקי ואת הנסיבות אשר הובילו להסתבכותו הכלכלית שבעטיה ביצע את העבירות המיוחסות לו. לטענתו, העבירות שיוחסו לו הן רק בגין עסקה אחת והוא אינו "עבריין מס" כהגדרת הפסיקה. המערער טען עוד כי אלמלא מגבלותיו הרפואיות היה עולה בידיו להחזיר חלק נכבד מהחוב, אך במצבו דרוש לו לשם כך פרק זמן נוסף. עוד הוא טען כי בית משפט קמא טעה בכך שלא הפנה אותו לשירות המבחן.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 7.7.11 שמענו את טענות הצדדים והחלטנו, מבלי לקבוע בדבר, לבקש תסקיר שירות מבחן של המערער וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות, ואלה אכן הוגשו לנו.

מתסקיר שירות המבחן  עולה כי המערער מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 100%. קצינת המבחן סקרה את השתלשלות האירועים אשר הובילה את המערער להסתבכותו הכלכלית ולביצוע העבירות וציינה כי הוא נוטל אחריות חלקית בלבד לביצוען. היא ציינה כי למערער עשר הרשעות קודמות בגין עבירות של בנייה לא חוקית, קבלת רכוש גנוב, הפרת הוראה חוקית ואי קיום צו בית משפט. היא התרשמה כי המערער חי בתחושת אשמה נוכח המחיר האישי והמשפחתי שהוא משלם עקב מעשיו. היא הוסיפה כי שירות המבחן אינו יכול להציע טיפול המתאים לקשייו הרגשיים של המערער, אף שהוא זקוק לו. המלצת שירות המבחן הייתה, כי לאור מצבו האישי והמשפחתי הקשה של המערער, ולאור העובדה שהוא הפנים את הבעייתיות שבהתנהלותו ואף החל לשלם את חובו, להקל בעונשו כך שריצוי המאסר יהיה בעבודות שירות.

בחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות צוין כי המערער כשיר לביצוע עבודות שירות בכפוף למגבלות רפואיות.

בדיון שקיימנו ביום 22.9.11 הוסיף המערער וטען כי הוא ממשיך לשלם את חובו וכי הוא נמצא בהליכים מתקדמים לפתיחת עסק חדש, דבר שיגדיל את הכנסותיו ויאפשר לו לשלם את חובו ולהסיר את מחדליו. המערער שב וטען כי יש להעדיף בעניינו את נסיבותיו האישיות, את עברו ואת מצבו הנפשי והרפואי ולהקל בעונשו.

מנגד טענה המדינה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא וביקשה להותיר את עונש המאסר על כנו. המשיבה ציינה כי חובו של המערער לרשויות המס עומד על כ-900,000 ש"ח בעוד שהוא שילם כ-9,000 ש"ח בלבד על חשבון החוב. המדינה הוסיפה כי המערער לא ערך עמה הסדר תשלומים כלשהו ולא חתם על כתב התחייבות אישית לביצוע התשלומים, וכי קיים חשש שבסיום ההליכים הוא יפסיק לשלם את חובו.

דיון

לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בגזר הדין ושקילת מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור.

בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרתן של עבירות המס, התפשטותן, היקפן ופגיעתן הקשה בקופה הציבורית ובמשק כולו. בפסיקה נקבע שבענישה על עבירות אלה יש לתת משקל לפן ההרתעתי, וכי ככלל אין לתת משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית ( ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ח(3), 721 (2004)). יתר על כן, נקבע כי העונש ההולם בעבירות המס הוא עונש מאסר בפועל וכי אין להסתפק בעבודות שירות (רע"פ 3873/07 עאזר בושנאק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.10.07)). על פגיעתן הקשה של העבירות הללו בחברה ובערך השוויון בעמידה בנטל המס נאמר ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד נ' מדינת ישראל, נח (4) 381 (2004):

"בית-משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור".